|
|
מחול הונגרי
כי היית טוב אליי הלילה וידעת עד מתי אפשר לדבר אפילו בלחישה ומתי צריך שתהיה שתיקה, אני לא יודעת כיצד להודות לך. והנה עכשיו אתה ישֵן ואני מצמידה את ראשי אל הכתף הימנית שלך ואני יכולה לשמוע איך הדם זורם בעורקיך, איטי ורגוע, איטי ורגוע, אבל עם זאת ממלא את כל התפקידים שלו ומגיע לכל המקומות ואינו מזניח כלום. ככה גם אתה היית אליי הלילה תֶדֶאוּשׁ, והגעת לכל המקומות ולא הזנחת כלום. והרי זה לא פשוט כל עיקר. באופן טבעי הלא יש נטיה לשכוח את השותפה ולהתרכז במה שצפוי לך. ואתה לא שכחת. הנה, האוזן שלי על הכתף שלך, על הדם שלך, על החיים היְשֵׁנִים שלך ואני יודעת שהלילה אני מוּגנת ורצויה מאוד. יותר מהמגע הקל של הראש על הכתף אני לא נוגעת בך כדי שלא להעיר אותך. אני בת כפר. אני יודעת לכבד את השינה ואת האכילה ואת הצרכים של האדם העובד. אני יודעת לכבד את הבאר שממנה אני שותה ועוד אשתה.
כמה זמן אני מכירה אותך. בוא נראה. נכנסת לחנות לפני החגים והמתיקוּת, ומדדת חולצה ומכנסיים. לא קנית כלום. אני לבשתי חצאית סגולה וחולצה שחורה. זה היה בקייץ, אבל בחנות יש מיזוג-אוויר והבגדים שלבשתי היו עדינים וקלים. אווריריים. חולצת משי, כן, אני חושבת שלבשתי חולצת משי שחורה. חזרת כעבור יום וקנית את המכנסיים, רק את המכנסיים, בחיפזון ומבוכה התנהגת, כאילו מי יודע מה קרה, כאילו היה עליך להספיק לאיזה דבר חשוב. אחר כך שאלתי אותך אם היית צריך להספיק למשהו חשוב באותו יום ולא זכרת. לפני ימים אחדים נכנסת לחנות ופתאום נזכרת שכבר היית אצלי וגם קנית את המכנסיים. אפילו לבשת את המכנסיים שקנית אצלי. אני הייתי בטוחה שכל זה משחק ושהכל בכוונה אבל אתה התעקשת להגיד שזה היה מקרה לגמרי, ושבאמת שכחת שכבר היית בחנות שלי וגם קנית מכנסיים. כל זה לא משנה. הזמנת אותי לסרט ואני הסכמתי לבוא איתך. זה היה סרט יפני נפלא בשם דוֹדֶס קאדֶן, על אב עני שמצייר לילד שלו בדמיון בריכות שחיה וארמונות ועל עוד ילד אחד שחי בעולם פנימי עשיר. הסרט מאוד מצא חן בעיניך.
ישבנו בבית קפה ליד הים. שמענו את הים. בלילה ההוא לקחת אותי הביתה במכונית שלך ולא עלית. גם לא אמרת לי במה אתה עובד. לא אמרת לי כלום. זה לא היה איכפת לי משום שחזרתי הביתה בהרגשה נהדרת של שמחה ושל סיפוק ואפילו של ציפייה. השוּתף שלי לדירה היה ער ושחקנו קלפים כחצי שעה. רציתי לספר לו עליך, רציתי לספר לו שקרה לי דבר נפלא, אבל התאפקתי ולא סיפרתי כלום, כדי לא לפתוח פה לשטן. יש מקרים ברורים של נשים שמיהרו לספר על האושר שלהן, זמן רב לפני שהוא היה בטוח, וכתוצאה מכך אלת האושר התרגזה מאוד וביטלה את כל העניין. עד פגישתנו הבאה, הערב, המצאתי לך כמה ביוגרפיות וגם נחתי לך כמה שמות, עד שכבר אמרתי שצריך לוותר עליך כי לא תצלצל. והנה היום טילפנת ואני באמת שכחתי את כל מה שקרה מאז שהיינו בסרט דודס קאדן ועד עכשיו, למרות שכבר עבר הקייץ ועכשיו חורף, ובכל זאת הדברים השתנו וגם היו אצלי כמה עניינים אחרים, ומייד אמרתי לך שתבוא אליי לדירה. הצעת שנלך לסרט ואני אמרתי שאני עייפה בשביל קולנוע למרות שלא הייתי עייפה בכלל, אלא רק תיכננתי משהו אחר.
על מה דיברנו עד שנכנסנו למיטה? אני לא זוכרת כלום. מעניין. הרי דיברנו קרוב לשלוש שעות. אני רק זוכרת שהלכתי פעמיים למטבח והבאתי כריכים וקפה ואתה הלכת שלוש פעמים לשירותים. זה כל מה שאני זוכרת. ואחר כך עשית לי אהבה כאילו שאתה מכיר אותי המון זמן ועכשיו אני שומעת את הדם הזורם בגוף שלך, ממלא כל תא, נושא איתו את השמחה ואת העצב ואת העבודה ואת המרחקים ואת כל מה שאתה, מה שאתה באמת, לא מה שסיפרת לי ושכחתי ולא מה שדמיינתי לעצמי וגם כן שכחתי, אלא אתה כולך באמת. גבר. בן אדם. עם כל המטען שלו. הכל זורם בשקט עם הדם, גם השקרים. אבל הגוף לא משקר.
קטע הפתיחה מתוך הנובלה "מחול הונגרי" מאת יותם ראובני
חסר/מחול הונגרי |
| |
|