האישה הקוסמית

האישה הקוסמית
מקהלה אני האישה הקוסמית ואני שְלֵוָה. אני ראיתי אוניות ענקיות שנטרפו בשנייה. ראיתי עכבישים של זהב ושועלים של בטון. ראיתי את הכסף שיצא מעיניהם של רודפי הבצע והם שלחו ידיים עיוורות לעשות משהו בכסף שכבר לא ראו, שכבר לא היה קיים. ד''ר גד תובל חוזר הבייתה מבית החולים. הוא מאזין לאריה ''ונצצו הכוכבים''. אתה יושב על הכורסה, מכסה את פניך בידיך ומסביב בדידות אחת גדולה. לֵך, לך, לך. כן, כן, כן. הקייץ עבר. הירח מלא. חייך עוברים. הבדידות תשגע אותך. התשוקה תשגע אותך. אתה תתחיל לדבר אל עצמך כמו זקן ארגנטינאי. הצלת את החולה שלך. לך, לך, לך. מגיע לךָ. כן, כן, כן. אחר כך תשאל, איפה האהבה. אחר כך תשאל, איפה החיים. אני אהיה העדה שלך. האליבי וההרשעה. לך, לך, לך. רק זה ירגיע אותך. הוא הלך לגן החשוך כדי למצוא גבר בין העצים. גברים הולכים בין העצים וחושבים על אושר. הם חושבים שהאושר הוא מין. הם הולכים בין העצים ומסתכלים אל הים. לפעמים הירח מאיר על הים. אני פס האור של הירח על הים. פס האור של הירח על הים מעורר בהלה בגברים שבגן. הם מסתכלים בפס אור הירח שעל הים וזוכרים את ילדותם. הם נזכרים בכמיהה נקייה ושורפת, שהפכה מזמן לטכניקה של צבירה. אני הנשיות הקוסמית. הכל צבור בי ואני קלילה. אני קול חליל בהרים. אני הבכי ואני הגעגועים. אני צובעת אנשים בצבעי אהבה אני לא צובעת אנשים בצבעי אהבה. אני הזיכרון. אני השיכחה. אני הקול המלטף שלפני השינה. אני הסיוט מביא הצרחה. אני השנאה ואני החרטה. אני הקסם ואני הבושה. העצים לא רואים ולא שומעים. אני רואה ואני שומעת. הנה הוא חוזר עם אפשרות האהבה. תובל אני אכין קפה. איזו מוסיקה אתה אוהב? לאלו מה יש לך? תובל אופרה. אתה אוהב אופרה? לאלו לא מכיר מספיק. תובל חוזה קאררס. הוא לא יודע, אבל הוא החבר הכי קרוב שלי. כל לילה כשאני חוזר מבית החולים אני יושב עם הקול שלו. לאלו כן. אני זוכר אותו מהאולימפיאדה. איזה רופא אתה? תובל מנתח לב. לאלו אלוהים. תובל מה? לאלו לא יודע, אם הייתי חולה, אם הייתי רוצה רופא שהוא כזה. בכל אופן אני לא אוהב רופאים. לא אוהב לדעת יותר מדיי על הגוף שלי. מה שיש בפנים. זה עולם אחד ואני עולם אחד. לפעמים אני שם את היד בצד ימין ובצד שמאל של הגוף שלי, מחפש את הלב. אני פוחד מרופאים. מקהלה תובל מניח את ספלי הקפה ליד לאלו. הוא מלטף את ידו של לאלו. תובל פוחד? לאלו לא, דוקטור. מקהלה תתחבקו כמו אחים. הירח מלא, האוניות הפליגו. תתחבקו כמו לפני הפלגה לארץ רחוקה. העשן העולה הוא שיר הפרידה של הארץ. תתחבקו כמו אוהבים. הירח מלא, המוות שחור. תתחבקו. תתחבקו. הירח מלא, אני מאבדת אתכם. תתחבקו כמו עם נשים. הירח מלא. לאלו אני אשכח את זה. את זה שאתה רופא מנתח לב וכל זה, שהידיים שלך נכנסות לכל מיני גועל. אבל אני צריך להזהיר אותך. אני די חדש בקטע. אין לי הרבה ניסיון. בעצם אין ניסיון בכלל. זאת אומרת, לא לגמרי. תובל אל תפחד. אנחנו ניכנס למשהו אחר. אני אלא אעזוב אותך. אני אהיה איתך. לאלו לך יש? תובל אני לא בתול כמוך. לאלו שמע, אני לא בתול. זה רק שזה לא יצא לי. זה תמיד אחוז אחד סקרנות ותשעים ותשעה אחוז כל היתר. תובל בושה? לאלו גם. ואתה? תובל אין שום רע במה שאדם עושה. זה רק מה שהוא נעשה. אם המין הופך, למשל, לעיקר. אם רק המין הוא אישור לקיום. ואני ברוב המקרים הולך לגן וחוזר לבד. עצם העובדה שאני הולך, זו כבר השפלה. לאלו למה השפלה? תובל כי הדברים לא צריכים להיות כך. גם אם זה בין גברים. אני זוכר תמיד את הרגעים הראשונים בכל קשר חדש. בסוף, זה כל מה שנשאר. ושֵם, לפעמים. לאלו זה היה יפה. היה פס של אור ירח על הים. ואתה ניגשת אליי וחייכת. אף אחד לא חייך שם. כולם הלכו סביבי כמו טורפים. ואף אחד מהם לא ראה אותי. אני לא יודע מה הם ראו, אבל הם לא ראו אותי. תובל הם ראו את עצמם אחרי המין איתך. הם ראו את עצמם אחרי שצברו גם אותך. הם ראו את עצמם בודדים אחרי שניסו להדביק את התמונה שלך על הבדידות שלהם. כמו להדביק נייר על פירצה בסכר. לאלו אני לא יודע למה הלכתי לשם הערב. תובל אבל זה ברור לגמרי. לאלו כן? תובל כדי שניפגש, לא? לאלו לא. רציתי לשכוח משהו. לא לחשוב על משהו. לעבור, אם אפשר, לעולם שונה לגמרי, שבו הדברים האלה שרציתי לשכוח, לא יכולים להתקיים בכלל. קטע הפתיחה של "סיפור אקסמפלרי" מאת יותם ראובני סיפור אקסמפלרי