עם "בעקבות הזמן האבוד" שינה מרסל פּרוסט (1871-1922) את פני הסיפרות העולמית. אבל יצירה זאת הייתה גם ראשית התמורה ביחס של ההומוסקסואלים אל עצמם ושל החברה ההטרוסקסואלית כלפיהם. הדבר נכון במיוחד לגבי "סדום ועמורה" שחלקו הראשון, "הגזע המקולל" מובא כאן.
ספר זה מביא את החלק הראשון של "סדום ועמורה", והוא אולי החיבור העיוני החשוב ביותר שמופיע ב"בעקבות הזמן האבוד", והמתייחס לשאלה העיקרית שהעסיקה את פרוסט, שאלת ההשתייכות, אל שני העמים שאליהם הוא לא היה שייך באופן רשמי: העם ההומוסקסואלי והעם היהודי (אימו הייתה בת למשפחה יהודיה). את "חלקו" לעם היהודי, אם לומר כך, הוא תרם בפעילותו למען אלפרד דרייפוס שנשלח שלא בצדק לאי השדים. ההומוסקסואליות הפכה ל"חטא הקדמון", שלא ברור אם הוא גרם למפלתו של האדם או שהוא פתח לגאולה.
"החלק" של פרוסט לעם ההומוסקסאולי הוא כביר. רק עכשיו מתחילים לעמוד על משמעותו, אף כי במובן מסויים היא איננה קשורה לרומן, כמו אותם פרקי עיון ב"מלחמה ושלום" של טולסטוי: ההומוסקסואלים יחזרו לסדום ואולי עוד לפני מה שהיה או הם היו לפני סדום. עצם העובדה שהוא מעלה את האפשרות, שאי פעם תקום "תנועה סדומית" בדומה ל"תנועה הציונית", היא עדות לגודל החזון של פרוסט, מבחינתו של העם ההומוסקסואלי.
ספר זה מבקש להביא בפני הקורא הישראלי, באיחור מסויים, בגלל המלחמות, את הטקסט הבסיסי ביותר של ההומוסקסואליות המודרנית, שבישר את ההתפתחות, הטובה עם הרעה, של תולדות העם ההומוסקסואלי בתקופתנו.
זהו המסע של עם חשאי בעקבות האושר, שהופך לפעמים למסע אל הגיהינום. אין קורא של פרוסט ש"בעקבות הזמן האבוד" לא שינה את חייו ועל כל פנים את גישתו כלפי הזמן, האושר והקריאה עצמה. תרגום ראשון לעברית שקטעים ממנו פורסמו בהמשכים ב"הארץ" וזכו לשבחים רבים.
חיי פרוסט |
