בתחילת המאה העשרים ואחת נדמה היה כי ההומוסקסואלים הגיעו למעמד שעליו לא העזו אפילו לחלום עשרים שנה קודם לכן. הם הרגישו בטוחים ב"עיירות" שהם הקימו בתוך הערים הגדולות. הם ערכו טקסי נשואים. הם התייחסו בביטול לעליית כוחו של הימין הקיצוני בארצות הברית ובאירופה, לצד התגברות האיסלם הקיצוני ברחבי העולם כולו.
ההומוסקסואלים של תחילת המאה העשרים ואחת הרגישו כאילו הם מחזיקים את העולם בכיסם. הם היו בטוחים בעצמם, ובדומה ליהודי גרמניה שלפני מלחמת העולם השניה, הם בזו לכל מי שהעז להזכיר אפשרות של סכנה אמיתית, האורבת מתחת לפני השטח. המיליטנטיות שלהם, חסרת שחר ברובה, הלכה וגברה. הם ערכו מצעדים ברחובות הערים הגדולות.
הם בזו לשליח שבא לדבר על שיבה אל סדום, מולדתם ההיסטורית. כאשר "חבריהם" הטובים ביותר קמו להרוג אותם, היה כבר מאוחר מדיי.
יותם ראובני מביא תיאור של יקום מקביל, קודר ומטיל אימה, המשלב את ההיסטוריה המלאה של "האהבה אשר איננה מעזה לומר את שמה", כדבריו של אוסקר ויילד, לצד רומן מרתק שבו מתואר העולם אשר החליט לחסל את ההומוסקסואלים.
החיפוש אחר פשר אהבת הגברים המעוררת שנאה נוראה כל כך, מוביל את הגזע המקולל, שרידי שבט כוהנים מסתורי אשר הוטלה עליו משימה חיונית ואיומה גם יחד, להבנת מצבו. באיחור נורא, ולאחר רצח מיליונים מקרבם בעולם כולו, מבינים ההומוסקסואלים כי עליהם לשוב אל ביתם האמיתי, לסדום.
היסטוריה עולמית של אהבת גברים: קטעי הפתיחה |
